פרדוקס ההצהרה

בשביל דיאטה צריך תמיכה.

בשביל תמיכה צריך לספר שאת בדיאטה.

בשביל לספר שאת בדיאטה צריך להתגבר על "אני שוב בדיאטה"

על הבעסה והמבוכה הפנימית שלך על חוסר היכולת לשמר הישגים קודמים

הילדים שואלים - אמא, כמה פעמים כבר היית בדיאטה (וואו... לא ספרתי. הרבה. אני אקורדיון מהלך)

אז אולי עדיף לא לספר כדי לא להתבאס?

ואז - איך ישימו לב ויחמיאו לך על כל 50 ג' שתרדי?

בעיה. בעיה מטרידה.

ממה נוצרות הקלוריות

כותרת משנה: מה גורם לקום למקרר

תפסתי את עצמי ברגע של פיהוק שואלת "מה עכשיו"?
אני במהלך קריאה של איזה מאמר משעמם לעבודה. עמ' 5 מתוך 25. חיסלתי כבר בקבוק גדול של מים. זה לא רע כשלעצמו, אבל לא מצליח להפיג את השעמום ולהחזיק את העיניים פתוחות.

בימים כתיקונם דבר כזה בכיף היה מזניק אותי לכיוון קערת ענבים (במקרה הטוב) קערת ביגלה (קצת פחות טוב), או קערת גלידה (מ...). והיום מה? גזירי מלפפון?

טוב, אז תשובה מס' 1 לשאלה שבכותרת היא ללא ספק שעמום. בעיקר כזה שמשולב בעיפות הורית כרונית. שעמום הוא שיאן ביצירת קריאות עידוד מכיוון המקרר לבוא לבחור משהו קר, טעים, מרענן... עכשיו צריך למצוא אותו גם דיאטתי ולא משמין. רצוי גם כזה שאפשר להחזיק מול המחשב (כלומר, קרטיב זה רעיון פחות מוצלח)

המלצות?

חברות, אני שוב בדיאטה

איזו כותרת יומרנית...

כבר כמה זמן שברור לי שככה אי אפשר להמשיך. אי הזמן לרזות (שוב).

אלא שאנרגיה לענין לא היתה בנמצא והדבר נדחה ונדחה (והתוצאות עלו ועלו).

אחד הדברים שהכי הטריד אותי היה - מה אני אעשה אחרת הפעם? אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לרזות, אני גם יודעת לרזות, אני לא יודעת לשמור על המשקל (כן, כן אני בחברה טובה). וממש נמאס לי לעבור את כל זה עוד פעם.

אז מה הפעם? הפעם לא לבד. הפעם עם תמיכה. אלא שכל השכנות כבר הכינו עצמן לקיץ ולא חיכו לי ואיכשהו אני מתקשה לדמיין את עצמי לקבוצת תמיכה "אמיתית". אז החלטתי על הקמת אחת וירטואלית.

יש בטח אלפים כאלה ברשת, גם בעברית. ואני החלטתי ליצור לי אחת משלי. ברוכות הבאות וברוכים הבאים.

לבלוג הזה אין יומרות, למעט לעזור לי להמיר גיחה למקרר לעוד כמה מלים כתובות, ובדרך לעשות סדר ברגשות ומחשבות. אם הוא ישרת עוד מישהו - אשמח.

טוב, קבוצתי הוירטואלית, יוצאים לדרך.